טורקיה: ניצחון ארדואן בבחירות לנשיאות מגביר את אחיזתו בשלטון
בבחירות לנשיאות בטורקיה (24 יוני) ניצח הנשיא ארדואן ברוב מוחלט ובכך הבטיח את כהונתו בתפקיד לעוד חמש שנים.
כמו כן, בבחירות לפרלמנט הבטיח ארדואן רוב מוחלט למפלגתו AKP, "מפלגת הצדק והפיתוח" ולשותפתה הפוליטית, מפלגת MHP הלאומנית, הגם שמפלגתו של ארדואן לבדה לא השיגה רוב זה. בכך הבטיח ארדואן הקמת ממשלה בדמותו, ותמיכה של הפרלמנט בנשיאותו. יריבו העיקרי ומנהיג המפלגה הרפובליקאית CHP, מוהרם אינג'ה, כשל בבחירות לפרלמנט ? הוא השיג 23 אחוזים בלבד של קולות המצביעים, אך הגיע להישג יפה בבחירות לנשיאות, בהן זכה לתמיכת כ-31 אחוז מקולות הבוחרים. בבחירות אלה, לראשונה זה שנים, קיוותה האופוזיציה לכפות על ארדואן סיבוב שני בבחירות לנשיאות ולהביסו, אך כשלה בכך.
סך הכול, בבחירות לפרלמנט עברו חמש מפלגות את אחוז החסימה הגבוה מאוד של עשרה אחוזים, ובכך הן הבטיחו את מקומן בו: לבד משלוש המפלגות שכבר נזכרו, נכנסו לפרלמנט המפלגה הפרו-כורדית HDP בראשותו של סלאהטין דמירטאש, שהצליחה בכך זו הפעם השנייה, ו"מפלגת הטוב" בראשותה של מראל אקשנר, ד"ר להיסטוריה ושרת הפנים לשעבר. אקשנר פרשה ממפלגת MHP לאחר שזו הקימה גוש פוליטי משותף עם מפלגתו של ארדואן, ובמהלך מערכת הבחירות הצטיירה כפוליטיקאית פופולרית; בינתיים לא הצדיקה אקשנר את התקוות שנתלו בה. שיעור המצביעים בבחירות היה גבוה מאוד ועמד על 87 אחוזים, נתון שארדואן מיהר להשתבח בו, ומנגד טענה האופוזיציה לזיופים בבחירות, אך השלימה עם הפסדה בהן.
ארדואן הקדים בשנה וחצי את הבחירות מחשש לפגיעה בכוחו הפוליטי בגלל חולשת הכלכלה הטורקית; האינפלציה עלתה לשיעור דו-ספרתי והאבטלה עומדת על כעשרה אחוזים: שיעור האבטלה הלא-רשמי של הצעירים בני 18-24 שנים עומד על 38 אחוזים והשיעור הרשמי עומד על 17 אחוזים, ונאמדת האטה בצמיחת הכלכלה.
בפועל, שני יריביו העיקריים של ארדואן, אינג'ה ואקשנר, בידלו עצמם ממנו בקריאה לסיום שלטונו האוטוקרטי. אינג'ה הבטיח לסיים את מצב החירום הקיים במדינה, לבטל את התיקונים החדשים בחוקה המגבירים את כוחו של הנשיא, לקדם תהליך פיוס עם המיעוט הכורדי הסובל מנחת זרועו של ארדואן, ולשחרר ממאסר מאות מיריביו של ארדואן. אינג'ה גם תקף את ארדואן על כך שפגע ביחסיה של טורקיה עם שורת בעלות ברית שלה, בהן ארצות הברית ומדינות האיחוד האירופי. חשוב לציין, שאינג'ה עצמו הוא מוסלמי מאמין, והוא לא תקף את ארדואן על מדיניות ההדתה שלו במערכת החינוך, אף כי מפלגתו של אינג'ה היא חילונית במובהק.
מתברר על פי תוצאות הבחירות, כי מדיניותו של ארדואן מקובלת על חלק גדול מאזרחי טורקיה. הצלחתו בבחירות נבעה מכמה גורמים. ראשית, ארדואן בנה את הקריירה הפוליטית שלו על שיקום כלכלת טורקיה, ולמרות קשיי הכלכלה האחרונים עדיין נזקפת עובדה זו לזכותו. יצוין כי למצב הכלכלה במדינה השפעה גדולה על הצלחתם של מנהיגים פוליטיים, ולא מקרה הוא שארדואן הקדים את הבחירות כדי למנוע את עריכתן בנסיבות שבהן תואץ הידרדרות כלכלת המדינה.
שנית, לאורך שנים ידע ארדואן לתרגם להצלחה פוליטית את הסנטימנט הדתי הגובר בקרב אזרחי טורקיה המוסלמים, כמוהו כמנהיגים פוליטיים אחרים במרחב המזרח התיכון. שלישית, ארדואן מיצב עצמו כמנהיג לאומי חזק המשיב את עטרת האימפריה העות'מאנית ליושנה, ואת כבודה של טורקיה כמעצמה אזורית לא ערבית (לצידן של איראן ושל ישראל). את כל אלה גייס לטובת ניהול מסע דה-לגיטימציה נחוש נגד יריביו הפוליטיים, שאותם הגדיר כאויבי טורקיה, ובכך גבר על הפגנות מחאת המונים נגדו ועל פרשיות שחיתות שנקשרו בשמו.
ארדואן מנהיג את טורקיה זה כ-15 שנים, בתפקידיו כראש ממשלה וכנשיא. במהלך השנים ערך מהפכה חוקתית במשטר הטורקי ואת התפיסה החילונית המובהקת של המשטר הכמאליסטי המיר בתפיסה אסלאמית, תוך ריסוק כוחו של הצבא, מגן המשטר הכמאליסטי. במקביל לכך חיזק את כוחו הפוליטי בשורת חוקים ותיקונים לחוקה ובמהלכים של הרשות המבצעת. לאחר ניסיון ההפיכה הכושל נגדו בשנת 2016, הוא כונן במדינה משטר חירום. את פעילות יריביו הגדיר כאנטי-טורקית, אסר רבבות פקידי ממשל בהם מורים, אסר פוליטיקאים (בהם מנהיג המפלגה הפרו-כורדית) ואנשי צבא, הדיח שופטים והכפיף את מרבית התקשורת למדיניותו. עם נצחונו עתה בבחירות התגדר ארדואן בכך שהן דמוקרטיות לעילא, משום שהתממש בהן העיקרון הדמוקרטי של הכרעת הרוב, ומשום ששיעור גבוה כל כך של אזרחים השתתף בהן.
בעקבות התיקונים החדשים לחוקה שהתקבלו במשאל העם מאפריל 2017 יגבר עוד כוחו לעומת כוחן של שלוש רשויות השלטון: יבוטל תפקיד ראש הממשלה והנשיא ינהיג את הממשלה, את המשטרה ואת הצבא. הנשיא יהיה מוסמך לפזר את הפרלמנט, לקבוע תקציב, למנות ולפטר שרים ושופטים ללא אישור פרלמנטרי, למנות את רוב חברי בית המשפט החוקתי, ולהוציא צווים במהלך מצב חירום. הכרזת מצב חירום והוצאת צווים יהיו טעונים אישור פרלמנטרי אך כאמור, לארדואן עתה גיבוי של רוב מוחלט בפרלמנט.
תפיסתו הדמוקרטית של ארדואן מתמצה בהדגשת תמיכת רוב האזרחים במדיניותו באמצעות הצבעה בבחירות כלליות, ובכך מגבלתה. בתפיסתו הדמוקרטית של ארדואן ובמימושה נעדרים מנגנונים חיוניים של המשטר הדמוקרטי-ליברלי. מדובר במנגנונים של הגבלת השלטון הדמוקרטי, דוגמת הפרדת רשויות והבטחת עצמאות הרשות השופטת והרשות המחוקקת מול כוחה של הרשות המבצעת, חוקה המבטיחה את שמירתן של זכויות האדם והאזרח, תקשורת עצמאית ו"בועטת", מבקר מדינה עצמאי (המבקר בטורקיה כפוף ישירות לנשיא) ודעת קהל הבאה לידי ביטוי לאורך כל ימות השנה, ולא רק בבחירות כלליות אחת לכמה שנים. נגד כל אלה יצאו יריביו הפוליטיים של ארדואן ואת מדיניותם הם ביטאו בעיקר ברשתות החברתיות ובעצרות המונים, משום שליטתו של ארדואן בכלי התקשורת.
אשר לישראל, היחסים עימה מידרדרים זה שנים. לאחרונה הם החריפו על רקע אירועי עזה והעברת השגרירות האמריקנית לירושלים, והם באו לידי ביטוי בהחזרת השגריר הטורקי לארצו ובסילוק זמני של שגריר ישראל מטורקיה. בכך שואף ארדואן לחזק את מעמדו בטורקיה ולחזק את מעמדה של ארצו במזרח התיכון ובעולם המוסלמי. עם זאת יודגש, כי בסוגיה זו לא נחלקו המחנות הפוליטיים בטורקיה במהלך מערכת הבחירות האחרונה, וכולם היו שותפים לביקורת על מדיניותה של ישראל.
לסיכום, בתום מערכת הבחירות לנשיאות הבטיח ארדואן את המשך שלטונו האישי ושלטון מפלגתו, ואת השלמת מעברה של טורקיה משיטת ממשל דמוקרטית פרלמנטרית לשיטת ממשל נשיאותית אוטוקרטית. סביר להניח, כי ארדואן ימשיך במאמציו לריסוק מה שנותר מהמשטר הכמאליסטי הטורקי, בדרך של שילוב לאומנות, חיזוק מקומו של האסלאם במערכת החינוך ובמרחב הציבורי במדינה, והחלשה נוספת של מנגנוני האיזונים והבלמים לשלטונו.
תמיר דובי עורך וכותב ביוגרפיות וסיפורי חיים.
